יעל תומר נכסים ובינוי 2012 בע"מ ואח' נ' בנייני ישקו לבניין ומקרקעין בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה להעברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום בראשון לציון וזאת בשל העדר סמכות מקומית.

1.אקדים ואציין כי טיעוניה של המבקשת בדבר העדר סמכות מקומית לא הועלו במסגרת בקשה נפרדת, אלא במסגרת כתב ההגנה, וזאת כנגד טיעוני המשיבה שנטענו בכתב תביעתה לפיהם מסבירה היא מדוע לבית משפט זה מוקנית סמכות מקומית לדון בתביעתה.

2.מדובר בתביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת בה היא עותרת לחיוב האחרונה בתשלום סך של 489,550 ₪ + מע"מ וזאת בגין העבודות שביצעה עבורה כמתחייב לפי הסכם שנכרת בין הצדדים.

3.על פי הנטען בכתב התביעה, לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בתביעה וזאת לאור תקנה 3(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ולפי סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). שכן, לטענתה, הואיל ולא נקבע בהסכם מקום ביצוע התשלום, יש לבצע את התשלום במקום מושבה של הנושה שנמצא בנצרת עלית.

מנגד טענה המבקשת בכתב הגנתה כי בנסיבות המקרה לא מתקיימת חלופה כלשהי שיש בה כדי להקנות לבית משפט זה סמכות מקומית. אדרבא, מקום מושבה של המבקשת, מקום יצירת ההתחייבות והמקום שנועד לקיום ההתחייבות, מצביעים על כך שהסכמות המקומית היא של בית משפט השלום בראשון לציון. עוד טענה המבקשת כי מהתנהגות הצדדים ניתן ללמוד שהמקום המוסכם להעברת התשלום הוא בראשון לציון, שכן המשיבה קיבלה באופן עקבי את התשלום עבור העבודות שביצעה במקום עסקה של המבקשת בראשון לציון.

דיון

4.המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה, אם ניתן לקבוע כי לבית משפט במחוז הצפון סמכות מקומית על יסוד החלופה המנויה בתקנה 3(א)(3) לתקנות, הקובעת:

"תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1)..........

(2).........

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות".

חלופה זו נדונה ברע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731 (1995) (להלן: "פרשת פולג"). שם נפסק כי יש להתאים את סדרי הדין לדין המהותי:

"הדיבור "התחייבות" בתקנה 3(א)(3) הוא דיבור עמום המחייב פרשנות, ואם אך הדבר ניתן יש להתאימו מבחינת סדרי הדין להוראות הדין המהותי;"

אז מה הוא הדין המהותי שחל בענייננו?

5.עילת התביעה הינה עילה חוזית מכוח הסכם שנחתם ביום 12.8.12. לפיכך, הדין המהותי שיחול הוא חוק החוזים.

סעיף 44 (א) לחוק החוזים, קובע:

"חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק - במקום מגוריו הקבוע"

המשיבה פירטה בכתב תביעתה את התחייבותה של המבקשת לתשלום התמורה וצירפה לכתב התביעה העתק מההסכם שנחתם ביניהם.

עיון בהסכם מלמד, כי הוא אינו כולל התייחסות כלשהי לעניין מקום ביצוע התשלומים שהמבקשת התחייבה לשלמם למשיבה. לפיכך ובהתאם לאמור בסעיף 44(א) לחוק החוזים, משלא הוסכם על מקום ביצוע התשלומים, יש לקיימם במקום מושבה של הנושה – המשיבה הנמצא בנצרת עלית.